ביטוח השתלות

כאשר מדובר על הקטסטרופות הגדולות העלולות להתרחש בנושאי בריאות מדובר על פי רב בצורך בביצוע השתלה. נושא טיפולי ההשתלות בארץ אמנם קיים, אך במקרים רבים קיים ניסיון מועט בכל הנוגע לביצוע השתלות, הן בנושא ההכנה לביצוע ההשתלה, ביצוע ההשתלה עצמה באמצעות ניתוח והן התקופה שלאחר ההשתלה בנושא טיפול ומניעת דחיית האיבר המושתל. מלבד בעיית הניסיון המועט, נושא אחר הוא זמינות האיברים להשתלה.

כאשר אדם נמצא מועמד להשתלה הרי כי מצבו הבריאותי רע עד כדי כך עד כי לא ניתן להציל את האיבר אותו יש להחליף. על פי רב מדובר בעניין אשר דורש דחיפות. זמינות האיברים להשתלה היא עניין של מזל, ותור ארוך משתרך עבור כל איבר אשר הופך להיות נגיש להשתלה. משך זמן הציפיה לאיבר המתאים בתור זה עשויה להתברר כגורם המכריע לגבי יכולת הישרדותו של החולה. פוליסת ביטוח השתלות באה על מנת לאפשר את ההוצאות הכלכליות הכרוכות בביצוע השתלות, על פי רב בחו"ל ובעיקר בארה"ב.

ביטוח השתלות – היסטוריה

כל נושא ההשתלות קיים מזה כחמישים שנה. ההשתלה הראשונה אשר בוצעה בעולם בוצעה בשנת 1954 בבוסטון והיתה השתלת כליה. השתלת הלב הראשונה נערכה בשנת 1967 ובישראל בשנת 1968, ורק בשנת 1987 אישר משרד הבריאות לבית החולים הדסה אשר בירושליים לבצע השתלות לב.

ביטוח השתלות – זמינות איברים להשתלה

הבעיה העיקרית הנוגעת לענייני השתלות וביטוח השתלות היא זמינות האיברים להשתלה. קיימים שני מקורות לקבלת איברים להשתלה – ממתים ומחיים. כאשר מדובר בהשתלת כליה, אשר הינה ההשתלה המבוקשת ביותר במסגרת ביטוח השתלות, מרבית התורמים בארצות הברית הם חיים. בארץ קיים חוק האוסר על קבלת תמורה או נתינת תמורה לאיבר מן החי, אך החל משנת 2009 מוכרים תורמים מן החיים כחולים במחלה כרונית והינם זכאים לקצבהף, ביטוח השתלות וביטוח בריאות חינם על חשבון המדינה.

כאשר מדובר על תרומה מהמת, הבעיה בארץ קשה במיוחד. בארץ, רק כ-10% מהנפטרים רשומים בעמותת "אדי" ככאלו אשר מוכנים לתרום את איבריהם לאחר מותם. נתונים אלו הינם מהנמוכים הקיימים בעולם. בארצות הברית, לדוגמה, כ-35% מהנפטרים מוכנים לתרום את איבריהם לאחר מותם.

אחת הסיבות לפערים הללו הוא עקב הדת השולטת במדינה. על פי היהדות והאיסלאם חל איסור על פגיעה בגוף המת ובכבוד המת, בין היתר מתוך אמונה בתחיית המתים עם בא המשיח, וזאת בניגוד לנצרות בה תרומת איברים נחשבת לגמילות חסדים לנותר בחיים ולדת ההינדית על פיה אין משמעות לגוף עם המוות, אמונות המעודדות תרומת איברים לאחר המוות.

תיקון נוסף אשר נחקק בשנת 2009 בארץ בא לסייע כנגד המפלגות הדתיות בקביעת רגע המוות על פי ההלכה. החוק קובע כי זמן המוות יקבע ע"י שני רופאים חיצוניים שלא טיפלו בחולה על פי היעדרם של הפרמטרים הקבועים הבאים, לחץ דם, נשימה עצמאית, תגובת אישונים.

ביטוח השתלות – סטאטוס שירותי הרפואה הממלכתית

בכל הנוגע לביטוח השתלות המדינה מכירה בצורך לסבסד ביצוע השתלות, גם לחו"ל. אולם, עליה וקוץ בה כיוון והמדינה מתנה סבסוד זה בשני תנאים: חוסר יכולת לבצע השתלה דומה בארץ, וסכנת חיים למושתל. כיום אין מניעה לביצוע מרבית ההשתלות בתחומי הארץ מבחינת קיום התנאים להשתלה, כך שהתנאי הראשון אינו מתקיים במרבית המקרים, ואף התנאי השני אינו מתקיים במקרים רבים כי אדם אשר סובל מחוסר חמור באיכות חיים, נאמר עליו להיות מחובר למכונת דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, ייתכן ואינו נמצא בסכנת חיים אולם הוא בהחלט סובל מאד ממצבו באופן אשר ניתן לשפרו באמצעות ביצוע השתלה. מעבר לכך, גם חולים אשר מצבם אינו מוגדר כסיכון לחיים עלולים להדרדר למצבים מסכני חיים עם הזמן.

בארץ בוצעו 282 השתלות בשנת 2009, אולם בתחילת שנת 2010 התור להשתלה עמד על 1069 איש, ובכל שנה מתווספים כ-300 איש לתור להשתלות. כ-65% מהממתינים להשתלה ממתינים להשתלת כליה, 14% להשתלת כבד, 14% להשתלת לב, 6% להשתלת ריאות, 2% להשתלת כליה ולבלב והיתר להשתלת לב וריאות. מבין כאלף אנשים המחכים בתור במשך שנה, כ- 10% ימותו במהלך השנה בעת הציפיה לאיבר המתאים ולתורם. ביטוח השתלות בא להבטיח כי תור זה יקוצר ואחוז החיים אשר ינצלו יעלה.