בעולם בו גיל הפרישה מהעבודה הוא כעשרים שנה בממוצע לפני הגיל אשר בו יסתלק מן מהעולם, קיים הצורך הדחוף להמציא מנגנונים אשר יאפשרו לאדם כזה להמשיך ולקבל הכנסה שוטפת חודשית גם בגיל בו כבר לא יעבוד ויוכל להחזיק את עצמו משכר. קרנות פנסיה חדשות הן המכשיר הנבחר לקיום חסכון מעין זה.
ביטוח לאומי, אשר מעניק קצבאות זקנה, אינו עומד בנטל זה, במיוחד לאור תוחלת החיים אשר הולכת ומתארכת. קצבת הזקנה אותה ניתן לקבל מביטוח לאומי עומדת על כ- 1700 ש"ח, סכום אשר אינו מספיק לקיום, וודאי שלא לקיום בכבוד. על פי רב קיים הרצון לשמור על רמת החיים לה הורגל האדם לפני צאתו לגמלאות, ורמה זו וודאי אינה יכולה להשמר באמצעות 1700 ש"ח לחודש וקיים צורך אמיתי בקרנות פנסיה.
נוסף על הצורך בתשלומים שוטפים עבור האדם עצמו מפאת גיל, קיימים צרכים נוספים: תשלומי פנסיה לאלמן או אלמנה אשר נותרו אף לאחר מותו של המבוטח ואף הם נטולי הכנסה, תשלומים לשארים התלויים במבוטח וילדיו אשר עדיין לא הגיעו לגיל 21 – כל זאת אף במקרה בו מות המבוטח התרחש לפני גיל הפרישה לגמלאות.
הצורך השלישי הינו הצורך בהכנסה שוטפת בזמנים בהם המבוטח אינו כשיר לעבודה, קבלת קצבה חודשית במצבי אבדן כושר עבודה. בכל התחומים הללו מטפלות קרנות פנסיה.
קרן פנסיה – צעדים מדיניים
לפני מספר שנים החליטה הממשלה על סדרת צעדים אשר תבטיח כי תושבי המדינה ינהגו באחריות וינהלו חסכון משמעותי במהלך חיים לקראת גיל הפרישה, כך אשר בבוא הגיל יהיו בידם אמצעים מספיקים על מנת להמשיך ולהתקיים. את הסנונית הראשונה לצעדים אלו ניתן היה לראות כבר בשנת 2005, בשנה בה הפקדות חדשות לקופות הגמל ניתן היה למשוך רק בגיל הפרישה מהעבודה. בשנת 2008 חל המפנה הגדול הראשון אשר כלל מספר צעדים מרשימים:
- קופות גמל – החלטה כי הכספים אשר ימשכו בגיל פרישה ימשכו רק בצורת קיצבה חודשית, על ידי הפקדת ההון אשר נצבר בקרן משלמת לקצבה
- חוק פנסיה לכל עובד שכיר – כל מעסיק חייב בפתיחת חיסכון וביטוח פנסיוני לכל עובד שכיר החל מתחיל 2008, ובלבד כי העובד עובד במקום העבודה כחצי שנה, או שלושה חודשים אם הגיע עם חסכון פנסיוני קודם.
- חוק ניוד חסכונות הפנסיה – מעסיק חייב לכבד את בחירת מסלול הפנסיה הנבחר, כדוגמת קרנות פנסיה, על ידי העובד ובלבד וזה עונה על הקריטריונים של כיסוי שלושה מרכיבים: חיסכון פנסיוני, ביטוח חיים, וביטוח אובדן כושר עבודה. עמית לאחד ממסלולי הפנסיה רשאי לנייד את הכספים אשר נצברו בחיסכון כרצונו.
- הגדלה הדרגתית של ההפרדות לחיסכונות הפרישה – אחוז הכספים המופרש לטובת קרנות פנסיה גדל בסכום מסוים מידי שנה, הן מהשכר על חשבון העובד והן על חשבון המעסיק. גידול זה יפסק בשנת 2013.
- החלת חוק קרנות פנסיה אף על עובדים עצמאיים החל משנת 2011, וגידול הדרגתי של ההפרשות המחויבות במשך מספר שנים עד לשנת 2015.
קרן פנסיה – ומה הם יתר המסלולים
כיום קיימים שלושה מסלולי חיסכון פנסיוני עיקריים: קרנות פנסיה, קופות גמל וביטוח מנהלים \ ביטוח עצמאיים עם מרכיב חסכון. ישנם מספר פרמטרים המבדילים בין המסלולים השונים:
- סוג החסכון – מסלולי החיסכון יכולים להיות הוניים או קצבתיים. יש לשים לב כי על פי החוקים החדשים, גם במסלולים אשר הינם הוניים כגון קופות קמל, עם קבלת הכספים יש להפקיד סכום הגדול מספיק לכיסוי קצבה חודשים בת 3850 ש"ח לחודש למסלול משלם לקצבה, כך שבפועל עבור החוסך סוג החסכון משמעותי פחות.
- ערבות הדדית – קרנות פנסיה פועלות על עקרון הערבות ההדדית. עקרון זה קובע כי גובה הקצבה נקבע לא רק ביחס לסכומים אשר אדם צבר בימי חייו והתשואה של סכומים אלו אלא על סך כל הכספים המופקדים על ידי כלל העמיתים בקרנות פנסיה הנבחרות וסך כל הפיצויים אותם על קרן הפנסיה לשלם. על שני המסלולים האחרים עקרון הערבות ההדדית אינו חל, והסכום העומד לרשותו של אדם נמצא ביחס ישיר לסכומים אותם צבר והתשואה על סכומים אלו.
- דמי ניהול – דמי הניהול נגבים הן מתוך ההפקדות החודשיות לקרנות פנסיה, והן מחושבים שנתית מהצבירה הכוללת ונגבים אחת לרבעון מהצבירה. המסלולים השונים נבדלים זה מזה באופן ניכר בדמי הניהול הנגבים על ידם הן מההפקדות והן על הצבירה. חשוב לזכור כי כאשר הצבירה רבה, סכומי דמי הניהול השנתיים יכולים להגיע לסכומים גבוהים מאד.
- מועד קביעת גובה הקצבה – ישנם שני מועדים הקובעים לקביעת גובה הקיצבה – יום החתימה על חוזה לחסכון פנסיוני במסגרת קרנות פנסיה או מסלול אחר, ויום הפרישה לגמלאות. בשני המקרים, גובה הקיצבה נקבע על פי שלושה פרמטרים: גיל המבוטח ביום הפרישה לגמלאות, תוחלת החיים הממוצעת הנהוגה בזמן ההוא, הסכום אשר נצבר בקרנות פנסיה עבור העמית. במסלולים הוניים וקרנות פנסיה, תוחלת החיים הממוצעת נקבעת על פי לוחות תוחלת החיים אשר יהיו נהוגים ביום הפרישה לגמלאות. כאשר מדובר בביטוח מנהלים \ עצמאיים, תוחלת החיים נקבעת על סמך לוחות תוחלת החיים אשר היו נהוגות ביום חתימת החוזה.